למה אנו חושפים את מחממי האמבטיה שלנו ל“מבחן עינויים“
בואו נהיה כנים: האמבטיות הן סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים רבים, שינויים קיצוניים בטמפרטורה, ולפעמים גם מים שפוגעים בכל הרכיבים. אם המחמם אינו מיועד לעמוד בתנאים האלה, החוסמים שלו נהרסים, לחות חודרת לרכיבים החשמליים, ולפתע המכשיר כבה.
לכן אנו לא סתם “מקווים” שהנורות האינפרא-אדומות בעלות דרגת IP55 יפעלו כראוי. אנו עושים כל מאמץ להרוס אותן קודם, באמצעות מבחני זקנה בתנאי לחות גבוהה.
התמודדות עם הלחות
דרגת IP55 היא רק דרך יפה לומר שהמכשיר יכול לעמוד באבק ובמים שמגיעים מכל כיוון. אך נייר אינו יכול להוכיח דבר. אנו שם את המכשירים בתא אקלים, ומעלים את הטמפרטורה והלחות למשך מאות שעות. זה בעצם סאונה של גיהנום.
למה? כי אנו רוצים להכניס לחות לכל פיסה קטנה – בתוך המכשיר, בחיבורי הכבלים, בכל מקום שבו החוסמים עלולים להיות חלשים. אם יהיה דליפה, הרכיבים הפנימיים יתחילו להתקלקל. אנו בודקים האם יש חלודה על החיבורים או הבידוד שמתחיל להישחק. אם המכשיר נכשל בשלב זה, הוא לא יגיע לביתכם.
התמודדות עם החום
הבעיה היא שנורות אינפרא-אדומות נהיות חמות מאוד, אך הן נמצאות בתוך גוף שלעתים קרובות קר ולח. ההבדל הקיצוני בטמפרטורה יוצר לחץ רב על החומרים. החומרים מתרחבים ומתכווצים. אם אנו לא זהירים, החוסמים עלולים להיהרס או הזכוכית עלולה להישבר.
אנו עוקבים בקפידה אחר ההתנגדות החשמלית. אם הערך עולה, זה סימן אזהרה. בדרך כלל זה אומר שהחוטים הפנימיים הולכים ונהיים דקים יותר, או שהחיבורים עומדים להישבר.
האיזון הקשה
ניתן לחשוב שהפתרון הוא פשוט לאטום את המכשיר היטב. אך יש בעיה: אם אנו אוטמים אותו יותר מדי, החום נשאר בתוכו. כך החוטים של המכשיר עלולים להישרף.
זהו איזון קשה. אנו משנים את מיקום הפתחים והחוסמים, כדי שהמכשיר יישאר יבש, אך עדיין יוכל לנשום.
טיפ קטן: כשאתם מתקינים את המכשיר, ודאו שיש מספיק מרווח סביבו. המכשיר צריך את המרווח הזה כדי שהרכיבים שלו לא יתבלו מוקדם מדי.