למה רוב החיממים באינפרא-אדום “עמידים למים” למעשה כושלים
אם אי פעם עבדתם עם חיממים באינפרא-אדום בסביבות לחותיות, אתם מכירים את הקשיים. יש צורך להילחם כל הזמן בין הלחות שנכנסת לתוך המכשיר לבין החום העז שיוצא ממנו. כשאנשים מדברים על דרגת העמידות IP44, הם בדרך כלל מתמקדים במעטפת החיצונית של המכשיר. אך הסוד האמיתי נמצא בנקודת החיבור של החוטים. זו הנקודה שבה החוטים נכנסים למכשיר. זו גם הנקודה שבה החיממים הזולים נהרסים.
הבעיה עם חוטים “רגילים”
רוב החיממים הבסיסיים משתמשים בחוטי PVC זולים או סיליקון באיכות נמוכה. הבעיה היא שהחום לא נשאר רק באלמנט החימום – הוא עובר דרך החוטים. החום עובר דרך המוליך הנחושתי ומגיע ישר לנקודת החיבור. ניתן לחשוב על זה כעל “גשר תרמי”. אם חומר האטימה לא יכול לעמוד בחום הזה, הוא מתחיל להתכווץ. אחר כך הוא נשבר. וכשיש סדק, המים יכולים להיכנס, לפגוע בחשמל החי, וכך נוצר מצב של קצר חשמלי. זו לא סיטואציה טובה עבור אף אחד.
אל תשתמשו במכשירי הדבקה
ראיתי יצרנים שמנסים לפתור את הבעיה באמצעות מכשירי הדבקה או אפוקסי זול. בכנות? אל תעשו זאת. חומרים אלה נהרסים לאחר מספר שימושים בלבד. כדי שהמכשיר יעבוד כראוי, צריך להשתמש בחומרי אטימה באיכות גבוהה. אנו משתמשים בסיליקון באיכות גבוהה בשילוב עם חומר אטימה שמאפשר חיבור איכותי. כך נוצר “נעול מכני” שמונע את חדירת המים. הסוד נמצא באיזון הנכון. אם חומר האטימה קשה מדי, הוא נשבר כשהמעטפת המתכתית מתרחבת ומתכווצת (והיא בהחלט תתרחב כשהטמפרטורה עולה מ-20°C ל-400°C). אם החומר רך מדי, הוא יגרום לדליפות. אנו משקיעים הרבה זמן בהתאמת החומרים כדי שהם יהיו אטומים אך יוכלו לעמוד בחום העז.
דבר אחד שצריך לשים לב אליו
יש כאן סיבוך: שימוש בחומרי אטימה איכותיים יוצר יותר “מסה תרמית” סביב החוטים. זה מונע את חדירת המים, אך גם גורם לחום להישאר בנקודת החיבור. זו הנקודה שבה אנשים עושים טעויות בהתקנה. אם משתמשים בחוטים דקים מדי, הם ייהרסו מבפנים כי אין לחום לאן להגיע. וודאו שהעומס החשמלי של המכשיר מתאים, ושקוטר החוטים מספיק גדול. זו פרט קטן, אך הוא קובע האם החיממer יחזיק מעמד שנים או שהוא ייהרס כבר בחודש הראשון.